בנות, אינטליגנציה גבוהה ובלמים 

ילדי כיתה ב' עוברים מדי שנה מבחן פנימי בבית הספר בהבנת הנקרא ובחשבון. 15% מתלמידי כל כיתה שנמצאו כבעלי היכולת הגבוהה ביותר מוזמנים למבחן חיצוני שמכון סאלד מבצע עבור משרד החינוך. מבחנים אלה מטרתם לאתר את ה3-1.5 אחוזים של התלמידים שהישגיהם במבחנים היו הגבוהים ביותר ולהציע להם תוכנית העשרה וטיפוח.

לתוכנית מתקבלים התלמידים בעלי היכולת הלימודית הגבוהה ביותר, כלומר בעלי רמת האינטליגנציה הגבוהה (מנת משכל של 135 איי-קיו ומעלה). אמנם, ועדת היגוי הציבה בשנת 2001 תנאי של עמידה בקריטריונים של מוטיבציה ויצירתיות והמליצה לכלול גם כשרון אמנותי, הצטיינות לימודית ספציפית וכשרון ספורטיבי, אבל ההמלצה נותרה בלתי ממומשת.

מנתוני משרד החינוך עולה כי עד 2001 שליש מהילדים שעברו את הבחינות והתקבלו לתוכנית היו בנות ושני שליש בנים, זה היה היחס הממוצע ברמה הארצית מזה שנים. כמה שנים לפני כן נעשה ניסיון לשנות את שיטת האבחון במבחנים כדי שיאתרו יותר בנות, אולם כנראה שהוא לא צלח מפני שמאז 2001 ביצעה המחלקה למחוננים העדפה מתקנת לטובת הבנות. פרופ' זמירה מברך הסבירה אז: "מאחר שהיה לנו ברור שההבדלים בציונים בין בנים לבנות בגילאים כה צעירים נובעים מחינוך ומהתייחסות השונה של החברה לבנות מוכשרות ולבנים מוכשרים – ולא בגלל הבדל ביכולות השכליות – החלטנו לצרף לכיתות המחוננים את הבנות שמבחני האיתור למחוננים השיגו את התוצאות הקרובות ביותר לנקודת החיתוך של המחוננים." ("הארץ", 22 באוגוסט 2001).

האם תוצאות הבחינה משקפות בעיה מהותית שקיימת בחברה באופן סמוי?

מחקר בריטי (Foundation Stage Profile) בדק את התנהגותם של 560 אלף ילדים בגילאי שלוש עד חמש ומצא שהבנות מובילות בכל התחומים. הפער הגדול ביותר, 16 אחוזים, נמדד בסעיף "התפתחות יצירתית". אבל הבנות מובילות גם בהתפתחות אישית, חברתית, רגשית, פיזית, בכתיבה, קריאה ובכישורים מתמטיים. אפילו בתחומים הריאליים, שבהם נהוג לחשוב שיש יתרון לבנים, מובילות הבנות. החוקרים קבעו שהבנות מתרכזות בצורה טובה יותר, מתמידות יותר בפתרון בעיות, לוקחות בחשבון גם דעות של אחרים, מבינות מה נכון, מה לא נכון ומסוגלות להביע מגוון של רגשות בצורה טובה יותר.

מחקרים אחרים מאוששים את הממצאים הנ"ל ולמרות כל זאת, במבחנים הרב בררתיים ("מבחנים אמריקאיים") של מכון סאלד בנות משאירות שאלות ללא מענה, בעוד שהבנים מעזים לנחש את התשובות אם אינם יודעים אותן, הם פותרים את המבחן מהר יותר וכך משיגים ציונים גבוהים יותר. כלומר, למרות יתרונן המובהק של הבנות, מתברר שמהר מאוד מתקבעים סטריאוטיפים מגדריים ומשפיעים על ביטחונם העצמי של הילדים. פרופ' מברך: "ההכוונה השונה לבנים ולבנות מהגיל הרך, היא שיוצרת את הפערים בציונים... בנים מחונכים משחר ילדותם להיות אקטיביים." ("הארץ", 22 באוגוסט 2001).

מארי פיפר Mary Piper ורות רוס Ruth Ross: "אצל בנים כשלון מיוחס לגורמים חיצוניים והצלחה – ליכולת, לכן הם משמרים את ביטחונם העצמי אפילו במקרה של כשלון. אצל בנות קורה בדיוק להפך. בגלל שהצלחתן מיוחסת למזלן הטוב או לעבודה מאומצת וכשלון מיוחס לחוסר יכולת, בכל כשלון ביטחונן העצמי נשחק. כל זה פועל בדרכים נעימות לכאורה אך עוצר את הבנות מלרצות להיות אסטרונאוטיות או מנתחות מוח. בנות אינן יכולות לומר מדוע הן קוברות את חלומותיהן, הן פשוט מאבדות עניין באופן 'מסתורי'." (מתוך הספר "מכאובי נעורים: בנות בגיל ההתבגרות" שתורגם לעברית בהוצאת מטר).

ד"ר אניטה גוריאן Anita Gurian, Ph.D שעוסקת בפסיכיאטרית ילדים ומתבגרים טוענת שבארה"ב מספר הילדות המחוננות בילדות המוקדמת ובבית הספר היסודי, שווה למספר הבנים המחוננים, אולם בגיל שתים-עשרה צונח מספרן ובסופו של דבר ישנם הרבה יותר גברים מחוננים מנשים. הישגיהן הלימודיים וכשרונותיהן מטשטשים בדרך. המחקר מצביע על כמה גורמים שמשתלבים לכדי מחסומים בפני הישגי בנות מחוננות. חוקר אמריקני בשם טרמן Lewis Madison Terman מצא שמגיל שנתיים וחצי עד ארבע-עשרה לבנות יש יתרון אקדמי על הבנים, ואז הוא מתהפך. אבל גם בכיתה ב' וג' בנות מחוננות רבות כבר הבינו את המסר שמועבר אליהן ביעילות במשפחה, בבית הספר ומהתקשורת, למשל: בטוח יותר לא להתבלט בכשרון גדול, מקובל יותר שבנות ישתוו לחבריהן, עדיף להשאיר את תחומי המדעים והמתמטיקה לבנים ולהתמקד בתחומי השפה, הכתיבה והקריאה. הציפיות מבנים שונות מהציפיות מבנות.

מחנכים צריכים לקחת ברצינות את סימני ההתקדמות ההתפתחותיים בקרב בנות בגיל הגן ואת העובדה שבבית הספר צונחת ההערכה העצמית של הבנות עד שבגיל ההתבגרות ניכר חסך רציני בביטחון העצמי. בכיתה ח' נמצא שבנות מחוננות פחות בטוחות בעצמן ופחות מעריכות את עצמן מבנות אחרות. כנראה בשל הקונפליקט בין הצרכים הפסיכולוגיים שלהן לבין ציפיות החברה לגבי תפקידים מגדריים. חלקן מאמינות שצריך להימנע מתחרות בלימודים כדי לשמור על מערכות יחסים ועל פופולריות חברתית, אפילו אם המשמעות היא לעשות מאמץ שהכשרון שלהן לא יורגש. יותר חכם לא להיראות כל כך חכמה, עם ציונים גבוהים מידי הן לא יהיו "מקובלות" בין הבנות. החוקרות הישראליות ד"ר רחל זורמן וחנה דויד מתארות זאת בספרן "אפשר גם אחרת" כ"תסמונת סינדרלה". שלומית רחמל, מנהלת המחלקה למחוננים בשנת 2001 סיפרה: "הורי הבנות, בעיקר האימהות, נרתעות מלשלוח את בנותיהן לכיתות המחוננים. לא פעם אני שומעת מאם את המשפט: בשביל מה הבת שלי צריכה שידביקו עליה תווית של מחונן? עדיף שיהיו לה הרבה חברות, לא לחץ בלימודים."

במחקר אמריקני שהשתתפו בו כמעט 500 תלמידים התברר שבנים מחוננים נחשבו לפופולריים ביותר, למצחיקים ובעלי חוש הומור בעוד שבנות מחוננות להכי פחות פופולריות, מדוכדכות או עצובות. בנות עם ממוצע ציונים גבוה סובלות יותר מדיכאונות, מבעיות פסיכוסומטיות ומהערכה עצמית נמוכה מאשר בנים עם ממוצע ציונים גבוה. אצל בנים מעודדים כישורי מנהיגות ובנים מחוננים מתוארים כמנהיגים. אצל בנות מחוננות אותן תכונות מתוארות לעתים כ"שתלטנות" ו"יהירות" והן נבלמות.

מעט בנות בוחרות ללמוד מתמטיקה ופיסיקה כמקצועות ברמה מוגברת של חמש יחידות לימוד. עם זאת הישגיהן של בנות שניגשות למבחנים אלו זהים להישגיהם של הבנים. לדברי שלומית רחמל: "נתונים אלה מעידים שמערכת החינוך הישראלית זקוקה לחינוך מחדש ביחס לבנות מוכשרות. מחקרים רבים מראים שמורות בארץ מעודדות בעיקר את הבנים לענות על תשובות במשך השיעורים. הן בכלל לא מודעות לכך שהן מפלות לרעה את תלמידותיהן".

חוקרים ממליצים להורים ולמחנכים:

• לעודד בנות לקחת את הקרדיט על הצלחתן ולהכיר בכשרונותיהן, לעודד עצמאות ולקיחת סיכונים.
• להימנע מסטריאוטיפים, לעודד ביקורתיות כלפי תיאור מוטה של בנות ונשים בספרי הלימוד, בספרות הילדים, בתקשורת ובכל מקום אחר.
• כשאמהות מהוות דוגמה לעצמאות, להתנהגויות פותרת בעיות ולאסטרטגיות של קבלת החלטות – הבנות יצליחו יותר בעתיד.
• מעורבות האבות חשובה, כיוון שהמחקר מצביע על כך שלציפיות של האבות תפקיד חשוב בשאיפותיהן של בנותיהן.

האם המבחנים לאיתור מחוננים היו מוטים והעדיפו דפוס חשיבה אחד על פני האחר?

בינואר 2009 התפרסם באתר "הארץ": "המבחנים לאיתור מחוננים יותאמו ליכולות של בנות. המבחנים לאיתור תלמידים מחוננים שעורך משרד החינוך צפויים להשתנות ולבדוק גם מוטיווציה ויצירתיות. זאת, במסגרת אימוץ המלצות של מחקר, שבדק את 'ההעדפה המתקנת' של בנות במסגרות אלו. מהבדיקה עולה כי למרות שבשנים האחרונות הצטמצם הפער, עדיין לא הושג שוויון בין המינים."

עוד דיווח אור קשתי כי על פי המחקר שערכו פרופ' ענת זוהר (לפני מינויה ליו"ר המזכירות הפדגוגית של משרד החינוך) ופרופ' יהודית דורי מהטכניון, התלמידות שהתקבלו במסגרת "ההעדפה המתקנת" מתפקדות היטב. במקום להפעיל "העדפה מתקנת" אחרי המבחן, המליצו החוקרות "לשנות את אמות המידה להערכת כישורים, שיתאימו למגוון אוכלוסיות".

"המבחנים לא בודקים את כל הספקטרום של יכולות התלמידים", מסבירה פרופ' זוהר, "במחקר הבינלאומי מקובלת האבחנה בין 'דפוס חשיבה נפרד', שהוא לוגי ואנליטי, לבין 'דפוס חשיבה מחובר', ששם דגש על הבנת הקשרים. בנים מצליחים יותר בסוג הראשון, ואילו בנות בשני. המבחן הפסיכומטרי הקיים מוטה מגדרית לטובת הבנים, כיוון שהוא דורש את סוג החשיבה הנפרד". במסגרת המחקר נמצא כי הבנות הצליחו יותר מהבנים במבחן 'שוויוני' יותר, שבדק בין היתר שאילת שאלות, מתן הסברים, יכולת להעלות השערות.

נמצא כי בעוד שהורים לבנים העניקו להמלצה להצטרף לתוכניות למחוננים משקל גבוה יחסית, ההחלטה בקרב הורים לבנות הייתה מורכבת יותר, והעידה על 'חוסר ביטחון ביכולת בנותיהם להשתלב בתוכניות'. ממצא אחר מתייחס לשיעור הגבוה יחסית של הורים לבנים שמערערים על תוצאות המבחנים השונים - כשני שלישים מכלל הערעורים. לדברי מנהלת האגף למחוננים במשרד החינוך, שלומית רחמל, 'יש גם היבטים תרבותיים: הורה לבן יילחם על סיכויי הקבלה של הבן שלו'."

המסקנה: שום דבר אינו מובן מאליו. אין להכחיש שבמשך שנים רבות תוכננו המבחנים כך שנגרמה העדפת בנים על פני בנות, ושלא בצדק קודמו מחוננים יותר ממחוננות. הפניית הזרקור אל שורשי הבעייה ותיקון העוול חשובים וחיוניים לחינוך שיוויוני יותר של הדור הצעיר.